אירועים בולטים בשולי המשחק:

א. ברוק לופז התאמן ונראה טוב. אם הוא חוזר לפלייאוף זה בוסט רציני לבאקס חסרת הספסל והכוח בצבע.

ב. גרייסון אלן מקבל בוז רציני בכניסה. כלומר, כן, אני יודע שהוא דוש מדיוק (דיוש) טיפוסי ועדיין מפתיע משהו מהקהל הנובורישי והמהוגן של סן פרנסיסקו.

ג. הקהל צועק בוז לילד בן 9 שרוקד עם חולצה של יאניס (מתישהו באמצע הרבע האחרון)

—

סתם תובנות וכאלה:

ג׳ורדן פול, ההיררכיה והתחייה מחדש:

ג׳ורדן פול הוא לא אותו דבר מאז שקליי חזר. כולנו יודעים את זה. מי שהתחיל את העונה עד חזרתו של הקליי עם 18 נקודות למשחק, איבד הרבה מומנטום בירידה מהספסל, ובמיוחד כשהוא יודע שכל מיני מוזס מודי וכאלה עולים לפניו. ב-24 המשחקים הבאים מאז חזרתו של קליי, הוא קלע רק 14.5 נקודות למשחק, והיו לו גם כל מיני משחקי נפל עם 4 , 5 או 6 נקודות. אבל לא עוד – כאשר בחמשת המשחקים האחרונים הוא קולע 22.5 נקודות למשחק, ואת משחק היום הוא התחיל עם שלל נקודות ושלשות כשהוא משחק היטב גם בחצי שני.

מה השתנה? נדמה לי שבעיקר ביטחון והתאקלמות למעמד שלו כמשני לקליי אבל בהחלט מעל מוזס מודי, דמיאן לי ושאר מיני ירקות. פול בסופו של דבר הוא שחקן מאד צעיר בעונתו השלישית בליגה, ועוד יהיו לו עליות וירידות, אבל היכולת שלו להבין את מקומות במשחק של גולדן סטייט היא קריטית, והיום עם הפתיחה בחמישייה, השניה שלו בלבד ב-13 המשחקים האחרונים, נדמה שזה גם לא משנה – הוא יודע שהוא הגארד מס׳ 3 בקבוצה, והוא תורם בהתאם, כשאם כבר בשנה שעברה הוא הראה יכולת צבירת נקודות מרשימה, הרי שלאחרונה הוא גם מראה שהוא בהחלט יכול להיות בק אפ פוינט גארד עם לא מעט אסיסטים נאים (6 אסיסטים למשחק בארבעת המשחקים הקודמים) וניהול משחק סביר פלוס.

איבקה, פורטיס ולופז – על השלשות.

כולם מכירים את הסיפור של לופז בתור שחקן הפנים האימתני שפתאום לפני איזה 4 שנים החליט בעיקר לזרוק (ולקלוע באופן סביר) מהשלוש. אבל האם ידעתם שהוא לא היחיד. קחו את שני הגבוהים האחרים של הבאקס ותגלו שזה באופן כללי קטע כזה של בודנהולצר – שחקני פנים שמגלים את עצמם כצלפים מהשלוש. פורטיס למשל גילה שהזריקה מהשלוש זו האהבה שלו רק בעונתו השלישית בליגה, כשבמיוחד השנה, אחרי שתי עונות של איזה 2.5 זריקות לשלוש, הוא פתאום זורק 5 פעמים (אמנם ב 7-8 דקות יותר). אמרתם ברוק לופז? אמרתם בובי פורטיס, בטח כשבעונותיים האחרונות האיש גם קולע את הזריקות האלה ביותר מארבעים אחוז מאד נאים.

איבקה ותיר ממנו בהרבה, אבל כמו לופז גם הוא גילה את השלוש יחסית מאוחר. אני זוכר אותו בעיקר מימיו באוקלהומה כאיש שהיה זורק מהמקום שבו פאוור פורוורדים תמיד אהבו לזרוק מאז תחילת ימי הליגה, ובעיקר בשנות השמונים והתשעים. חצי מרחק כזה, בדרך כלל על הקו האנכי של הסל, והוא היה עושה את זה יפה (וגם עשה את זה יפה היום בסל אל-לה קווין וויליס 1996). איבקה בכל מקרה גילה את קו השלוש בעונתו השישית בליגה, כשבחמש העונות הראשונות הוא זורק משם כמעט ולא, או אף פעם לא (זרק רק 6 פעמים בשלוש העונות הראשונות שלו). אבל גם הוא זורק בשנים האחרונות 3-4 כאלה בכל משחק וקולע אותן ב 37-8% סבירים ביותר. אז מהיום תגידו, לופז הוא האבטיפוס, אבל לכל טיפוס יש עוד אבות, ולכולם יש סבא – בודנהולצר כמובן.

האם יאניס הוא הסופרסטאר הכי לא מורגש אי פעם?

טוב נו, זה הדבר הכי סובייקטיבי אי פעם, אבל בחיי שראיתי עשרות משחקים של יאניס ומעולם לא הרגשתי אותו. הבחור קולע 30 נקודות למשחק כבר חצי עשור, ועדיין מעולם לא הרגשתי שהוא קלע יותר מ 12 במשחק. אז זה כאמור סובייקטיבי אבל בכל זאת אני מנסה להבין סטטיסטית את התחושה שלי, כי ככה אני, זו*ה של מספרים.

אז אולי זה זמן ההחזקה בכדור (time of possession) שנמוך יותר מאשר כל סטאר אחר כמעט עם 4.5 שניות לפוזשן, לעומת 9+ ללוקה ולמזוקן, 6+ ללברון ו 5+ לבאטלר וג׳ורג׳. אבל מצד שני גם לטייטום יש רק 4.6 ליוקיץ׳ ודוראנט בערך 4.2 ולאמביד 3.4 ואת כולם אני מרגיש יותר, אז זה בטח לא זה.

טוב, אז אולי זה זמן החזקה בכדור פר טאץ׳ (average second per touch) . יאנג, דונצ׳יץ׳ והארדן מחזיקים כדור יותר מ 6 שניות לטאץ׳ אבל גם כאן, יאניס מחזיק 3.7 שניות שזה משמעותית יותר מאשר יוקיץ׳ או אמביד ובערך אותו דבר כמו טייטום

התחושה שלי היא שזה משהו שאני לא מוצא כרגע בסטטיסטיקה. התחושה שלי היא שיאניס פחות מורגש לי כי כשהוא כן מחזיק יותר בכדור, הוא בדרך כלל מוסר ולא מסיים (בכל זאת שחקן של 6 אסיסטים למשחק כבר שנים), וכשהוא כן מסיים זה אחרי שהוא החזיק בכדור מעט יחסית. אני אמנם צריך לבדוק אם התחושה שלי נכונה, אבל כרגע אני ל אמוצא את מסד הנתונים הנכון.

האם למישהו יש דעה אחרת? ולכו לדעו, אולי אני סתם מקשקש לגמרי. אבל בחיי שהרגשתי את כל אחת מהנקודות של פול, וויגינס וקליי היום מאשר את כל הנקקודות של יאניס כולן (טוב, חוץ מהדאנק המהדהד ההוא עם 4 דקות לסיום הרבע השלישי, אותו ממש הרגשתי).

השלישייה הגדולה של הווריורס:

פול, וויגינס וכמובן קליי תומפסון. אלו היו האנשים היום, קליי קלע 8 שלשות מדהימות ונתן את משחקו הטוב ביותר עם 15-24 מהשדה מאז החזרה, ובכלל זה בדיוק מה שהווריורס היו צריכים בשביל לחשוב על עצמם בתור קונטנדרים שוב. בטח ובטח כשדריימונד חוזר השבוע, וויסמן אולי שבוע אחר כך. פול נתן משחק חמישי רצוף מעולה עם 30 נקודות ב 16 זריקות וויגינס אף הוא זרק 16 זריקות וקלע את חציין בדרך ל 21 נקודות. הבאקס לא הצליחו לעצור אף אחד מהם, כי במקום זה הם התרכזו בלעצור רק את קרי, שאמנם היה אנמי לחלוטין לכאורה עם 7 זריקות בלבד (2 שלשות מעוררות קהל) אבל ניהל משחק כמו שרק הוא יודע, וסיים עם 8 אסיסטים רגילים, ועוד אלף הסחות דעות שהשאירו את פול, קליי ווויגינס חופשי בעוד ההגנה מתמקדת עליו. בכל מקרה, אם השלישייה הזאת תמשיך כך, אז כשדריימונד יחזור תהיה להרבה קבוצות בעיה גדולה.